החלטה בתיק ב"ש 7200/06

1.       לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום הליכים בתיק העיקרי, שבו מייחס לו כתב האישום עבירות כדלקמן: סחיטה באיומים, הדחה בחקירה, שיבוש מהלכי משפט.

2.       לא היתה מחלוקת כי חומר הראיות מבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירות שצוינו בכתב האישום, ואולם, ב"כ המשיב טוען שכתב האישום נוטה להעצים את הכוחניות של המשיב כדי להשחירו. כך למשל, כאשר נאמר בכתב האישום, בסעיף 6, כי הנאשם "הורה" לחגי ואריק (שכלפיהם בוצעו האיומים) להיכנס לרכבו, למעשה חומר הראיות אינו מלמד כי כניסתם לרכב באה בעקבות הוראה.

3.       שורת העובדות שפורטה בכתב האישום מתייחסת לאירועים מיום 9.11.06 - 17.11.06, ומלמדת כי המשיב זעם על בחור בשם חגי, ואחר כך גם על חברו של חגי ששמו אריק, בשל החשד שהם עשו שימוש בשמו כדי לאיים על בחור בשם אילן, על רקע סכסוך ביניהם, שאינו נוגע לו. חגי ואריק עבדו כמאבטחים בבית ספר.

          כבר בשלב בירור השאלה מי מהם השתמש בשמו, אמר להם המשיב, ביום 9.11.06 "מי שעשה פה טעות ישלם, אם צריך אני ארצח לו את המשפחה, את האשה ואת הילדים". בצל האיום האמור, התלוו אליו השניים לאותו אילן, אשר ייחס את השימוש לשניהם, ושוב פנה אליהם המשיב ואמר כי אם לא יאמרו אמת בעניין השימוש בשמו אז הוא ישבור להם את העצמות ויפגע במשפחותיהם.

          בשלב זה העלה המשיב דרישת פיצוי, שהופנתה תחילה כלפי אריק ולאחר מכן גם כלפי חגי. המשיב הודיע לאריק כי הוא מטיל עליו "קנס", ויתכן שישלול ממנו את רכבו ויגבה ממנו סכום כסף נוסף, ומשאמר לו אריק כי הפיאט משועבדת לטובת הבנק, אמר לו המשיב "אני אבדוק את כל מה שאמרת ואם יתברר ששיקרת לי, אתה תשלם ביוקר". לאחר מכן הודיע המשיב לחגי, אשר הכחיש שימוש בשמו, כי החליט בכל זאת "להטיל עליו קנס", וכי בהמשך אף ישקול לקחת ממנו את רכבו. בסמוך לאחר מכן הודיע המשיב לשניים כי יחליטו מי מביניהם ישא ב"קנס". בשל חששם הציעו השניים לשלם 2,000 ש"ח כל אחד, ברם, המשיב דחה את ההצעה והודיע להם שהחליט להטיל עליהם לשלם 3,000 ש"ח כל אחד, סכום אשר ישולם בשני תשלומים שווים של 1,500 ש"ח, שהראשון בהם בחודש הנוכחי. לאחר מכן איים המשיב על אריק שלא יספר לאחותו מה שהיה ושלא יעז לפנות למשטרה, מאחר שגם אם הוא יהיה "בפנים", יחכו לאריק אנשים בחוץ.

          ביום 12.11.06 הגיע המשיב לבית הספר בו עבד אריק כמאבטח, ושאלו מדוע לא שולם הקנס. אריק השיב למשיב שאין ברשותו כסף. המשיב הורה לאריק למסור לידיו את כרטיס האשראי שברשותו ואת מספר הקוד הסודי, תוך אזהרה שאם ימסור לו קוד שגוי יוטל עליו קנס כפול. אריק עשה כפי שנדרש. בסמוך לכך, המשיב נסע לבנק הפועלים בקניון פסגת זאב ומשך מחשבונו של אריק 600 ש"ח. בחזרו לאריק, שאל אותו המשיב "מתי אתה מארגן את יתרת הכסף". משהגיע אביו של אריק למקום וביקש לדבר עמו, אמר לו המשיב "הבן שלך עשה טעות והבן שלך ישלם". בשיחה של המשיב עם סייע בית הספר איתן כהן, סוכם כי אריק ישלם 1,000 ש"ח במזומן. באותו יום הגיע חגי לבית המשיב ומסר לו 1,500 ש"ח במזומן.

ביום 13.11.06 התקשר חגי למשיב ואמר לו שהוא חושב שהוגשה תלונה נגד המשיב למשטרה. בתגובה אמר המשיב כי יידע בסופו של דבר מי התלונן, והוא ישלם מחיר כבד. חגי הבטיח למשיב שיעשה לביטולה של התלונה. יותר מאוחר הגיע המשיב לבית הספר, הורה לו להעביר את יתרת חובו לחגי, והזהירו מפני הגשת תלונה למשטרה.

          המשיב הוסיף והזהיר באותו יום את חגי מפני הגשת תלונה למשטרה נגדו, ואמר לו "אתה הכרת לי את אריק ואתה אחראי לסיפור הזה שלא תהיה משטרה. אם יהיה משהו אני אשרוף לכם את האוטו, אני אפגע בהם ואני אהרוג אתכם".

          יתר על כן, בשעות הערב, משסיפר לו חגי על עובדת החקירה המשטרתית, אמר לו המשיב כי אם יגלה שחגי אמר משהו יישרף לו האוטו, הוסיף כי אריק הולך למות ויישרף לו האוטו, והורה לחגי למסור גרסה שקרית במשטרה. אמירה זו ליווה באמירה נוספת, לפיה  אל לו לחגי לפחד מהמשטרה.

          ביום 17.11.06, משהבחין באריק נוסע יחד עם חברתו, הורה לו לעצור בצד הדרך, ומשעשה כן - הורה לו לבטל את התלונה במשטרה.

4.       מסוכנותו של המשיב עולה בבירור מעובדות כתב האישום. ברורה נכונותו להטיל אימה על אחרים כדי לאלץ אותם לעשות כרצונו. הוא מרחיק לכת עד קבלת כרטיס האשראי עם הקוד הסודי ומושך סכום כסף מחשבון שאינו שלו. הוא ממשיך באיומיו גם כשהוא מודע לאפשרות שהמשטרה כבר מעורבת בתמונה וגם כניסתו לתמונה של אביו של אריק אינה בולמת אותו. לא יכול להיות ספק שלמול אירועים אלה קיימת עילת מעצר כלפי המשיב, בשל סיכון שלום הציבור. יש גם מקום להניח חשש להשפעה על עדים, מעצם החששות שהשחרור מעורר בעדים, לנוכח היכולת של המשיב להגיע אליהם כאשר אינו עצור.

5.       מאחר שב"כ המשיב סבר שהחלטתי בבש"פ 6161/06 (ת"פ 2040/06), מדינת ישראל נ' אבו חצירה ואח', שעסקה בחמישה משיבים להם יוחסו עבירות של סחיטה באיומים וסחיטה בכוח, מובילה גם להעדפת חלופה לגבי המשיב כאן, אני רואה לנכון להתעכב על ההשוואה בין המקרים. באותו עניין בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) קיבל את הערר בחלקו, אך לא הורה על מעצרם של המשיבים. ברם, אני סבורה כי הסיכון שבו עסק אותו תיק קטן מזה שבו עסקינן כאן. באותו עניין היתה למעורבים סיבה להאמין כי הם מסייעים בגביית חוב קיים, בעוד שכאן קבע המשיב עצמו שעל אריק וחגי לשלם לו, ואף משך סכום כסף תוך כדי נטילת כרטיס האשראי והקוד הסודי, דהיינו - תוך שהוא מביע בהתנהגותו תחושת שליטה מלאה ואדנות על זכויותיהם של אחרים. בנוסף, איומיו של המשיב היו מרחיקי לכת בתוכנם (איומי פגיעה ממשית גם בבני משפחה), בעוד שבאותו עניין דובר על "פניה בצורה מאיימת" או במבטים מאיימים. איש מהמשיבים שם לא איים בפגיעה גופנית כלשהי. כמו כן, חומר הראיות כאן מגלה בבירור כי המשיב אינו נרתע גם כאשר הוא נוכח שאחרים מודעים לסחיטה שהפעיל. כך כאשר פנה אליו אביו של אריק, לא שינה את אופי פעולתו, וגם כשהתערב בעניין איתן כהן. יתר על כן, גם האפשרות שכבר נמסרה תלונה למשטרה לא בלמה אותו, אלא הובילה אותו לאיומים נוספים במגמה להביא לביטול התלונה.

          בשאלה אם ראוי בעבירות מסוג זה להעדיף חלופת מעצר, ציין כב' השופט רובינשטיין, בערר על ההחלטה האמורה (בש"פ 1764/06), מדינת ישראל נ' אריק אבוחצירה ואח', "ככלל, העבירה של סחיטה באיומים שאין אלימות לצדה, אינה מקיימת חזקת מסוכנות, והנטל להוכיח עילת מעצר רובץ על שכמה של המדינה". במקרה אחד צוין כי "לדעתי, גלומה בעבירה של סחיטה באיומים, מעצם טבעה ואופיה, מסוכנותו של הנאשם, אף על פי שהמחוקק לא מנה אותה בין העבירות שחזקה כי מתקיימת לגביהן עילת המסוכנות". "בית משפט זה התלבט במדרג המסוכנות הכרוך בעבירה זו ... במקרים רבים הפתרון היה מעצר בית, ולעתים גם מעצר מלא, הדברים תלויי נסיבות".

6.       אני סבורה כי הנסיבות שתוארו מצדיקות קביעה כי גם אם אין מדובר בחזקת מסוכנות סטטוטורית - מאחר שלא ננקטה אלימות פיזית ע"י המשיב - כלל הנסיבות מלמדות על היותו סיכון ממשי לשלום הציבור, ומקימות עילת מעצר.

          בשל אותה מסוכנות קשה למצוא חלופת מעצר אשר תפיג את הסיכון.  שירות המבחן שלל בתסקיר המעצר אפשרות של מעצר בית, תוך שהוא מציין כי בשל תפיסת עולמו הכוחנית ועברו הפלילי של המשיב, נשקף סיכון מהתנהגותו. הערכת שירות המבחן היא כי בחלופת מעצר בתנאים מגבילים בהם לא יוכל לצאת את ביתו, יגבר הלחץ הכלכלי בו הוא נתון ממילא, ואז תגבר רמת הסיכון ותגבר המוטיבציה שלו להפר את התנאים.

7.       לאור האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום הליכים.

ניתנה היום כ"א בכסלו, תשס"ז (12 בדצמבר 2006) במעמד המתייצבים.